אם היו אומרים…

אם היו אומרים על כוס מים נקיים שיש ספק רעל מישהו היה שותה? וודאי שלא! אז למה כשאומרים שיש יותר מסתם ספק, נבילות וטריפות גם בבד”ץ, איך ממשיכים לאכול בלי חשש ומחפשים רבנים שמתירים, במקום לפחות לחשוש? ועוד אחרי עדויות רבות ורבנים שהזהירו?! על זה נאמר: “בטניהם אלוהיהם” (חובות הלבבות שער ט’ פרק ב’) הכוונה שהבטן שלהם היא האלוהים שלהם… ה’ ירחם… להלן דברי הרבנים:

פרק א’

הרב עובדיה יוסף זצוק”ל

“חמש הלכות למדין בסיני על הלכות של שחיטה. שחיטה זה דבר חמור מאוד אם שוחט לא נהיר כל כך. צריך לשים לב שלא תהא פגמה דקה מן הדקה, שיהיה סכין חד וחלק. אם יש בו פגימה דקה העוף הזה נבילה, לא יקרא טריפה אלא יותר גרוע – נבילה. לכן צריך שהשוחטים ישחטו לאט לאט עם בדיקות הסכין מפעם לפעם. אם שחטו כמה, או שחט ואחר כך בדק את הסכין ומצא פגימה – כל העופות שנשחטו אסור לאכול אותם! כולם נבילה! והם לא יודעים מתי נפגם, לכן מאוד צריך להיזהר בזה. והכפרות שעושים בערב יום הכיפורים זה לצרות האלה. אז יש שוחט: שוחט שוחט ולא גומר! וכשהסכין גם כן עדין, אם אחרי ששחט עשרה עופות – הוא כבר נפגם. התחיל להיפגם. צריך להיזהר מזה מאוד, זה דבר חמור מאוד. מכשול גדול על ידי הכפרות האלה”.

הרב שלמה עמאר

“אני מעולם נמנעתי לא לומר על אף אחד, אבל ברור אני יכול להגיד באופן כללי. אני ראיתי בעיני, אנשים שרחוקים מ”חלק” וכותבים על זה “חלק בית יוסף”. רבים, לצערי, גם מכל החוגים, יש כאלה שזה רחוק מ”חלק בית יוסף”. צריך להיות אמיתי אם זה “חלק בית יוסף” פירושו חלק אמיתי בלי סירכות כלל ועיקר. אחרת נכנסים לשאלה בהלכה של “טרף”.

הרב בן ציון מוצפי

מי שמפיץ שקרים ואומר “הכשרות הזאת טובה” מפיץ שטויות במיץ… הלוואי עגבניות, מיץ אני לא יודע מה לקרוא לזה… מיץ ארטישוק. יש השבוע היה עוד הפעם תפסנו שהוא לוקח כבדים ממקום ‘טרף’ ושם במקום ‘כשר’. זה עוד מול המשגיח, מה הוא עושה בחדרי חדרים? אף אחד לא יודע. אז לכן איך אתה רוצה להגיד ‘הכשרות הזאת והזאת טובה’?!… אותו מפעל שעושה את זה עושה את זה. אתה צריך לעמוד עליו כל הזמן כמו שוטר, אסור לזוז רגע. היום אין את הדין של “מרתת”, בגמרא מובא שהגוי מפחד. היום הוא לא מפחד, למה? הבוס שלו אומר לו לעשות את זה! ומקבל על זה גם בונוס, רוצה להגדיל את המכירות. ב’ליין’ שלהם (רבנות) לך תראה 60 בדקה! אני לא מספר לך סיפורים אני ראיתי, אני ביקרתי בכל המשחטות שבארץ. ויש היום זה הכל ממוחשב, אתה יושב בחדר מחשבים ואתה רואה. אתה רואה שני ליין יש – אחד 68 בדקה, אתה רואה יש לך מחשב, השני 40 וכמה… אתה יודע איזה מהירות זאת? הם שוחטים 100-120 עופות בדקה! אז זה כבר אתה מבין שזה לא בדיקה ולא כלום. עכשיו, אין בדיקת ריאות – לא תמיד בשום אופן, אלא מדגמי, הם אומרים 1 ל-100 וזה שקר! זה 1 ל-1000. אחר כך אין בדיקת צומת הגידים, ויש בעיה בצומת הגידים. הרבה פעמים יש טריפות של 5% עד 7% של צומת הגידים – זה מחלה שיש בעופות”.

“עכשיו יש בד”צים שיש להם מונופול, הם קנו איזה סופרים, קנו איזה רשתות שיווק או כל מיני קווי שיווק, היום זה הכל בידי טייקונים. הכל… מי שיגיד לך אחרת לא יודע מה הוא מדבר. הכל ממש שולטים אנשי רשע על כל הענפים האלה. אז הם מחליטים שזה המחיר. עכשיו אתה בא, אם אתה תוריד במחיר אפסי בלי רווח. מיד יקרעו אותך, ישברו אותך ולא יתנו לך להיכנס לשום מקום. אתה לא יודע איזה הלשנות ואיזה הפרעות ואיזה מלחמות. הכל… הכל אלימות. אנשי העולם התחתון נמצאים שם. אז אתה לא יכול לעשות כלום. בקיצור שום דבר. מקסימום אתה יכול לעשות שחיטה פרטית לקבוצה שלך וזהו. מה שיעלה לך יעלה לך”.

“ואנשים לא יודעים מה קורה… אנשים קונים הכל – הודו, נקניקיות, יוואו מה שהולך. או למשל מוכרים קבב – לרוב הקבב שיש היום בשוק אפשר לאכול אותו עם חלב, באחריות אני אומר לך, הוא לא מכיל בשר כלל. הוא מכיל במקרה הטוב פסולת של עופות. אני ראיתי פעם איך הם אוספים מהמכולה את כל מה שנשאר מהעופות, את החלקי עצמות ואת החלקי רגלים ואת החלקי לא רוצה להגיד, האחוריים של התרנגול שמורידים, ועם הטינופת. ואת כל זה לוקחים טוחנים מוסיפים לו חומרי טעם וריח, מוסיפים לו סויה וכל מיני חומרים מייצבים וחומרים משמרים, עושים לך קבב, קציצות בקר, קציצות עוף – מה שאתה רוצה, הכל כיד ה… וזהו, אתה צריך להתמודד עם כל השוק הזה. ויש להם את הבד”צים הכי טובים! מה לעשות? זאת המציאות… כן…”.

 

הרב אברהם יוסף

“הרב בקשי, דיברתי איתו שיחה ארוכה מאוד, בשיחה הארוכה היתה לי אי נעימות גדולה מאוד. קודם כל אני רוצה שתדע עוד מסמר אחד בארון מתים [של הרב שלמה מחפוד] – הרב הראשי של כרמיאל הוא אדם חשוב מאוד, הרב מלכא, אני נתקלתי בו בכמה וכמה אופנים בנושא של השחיטה וברוך ה’ “ידיו רב לו”, יראת השמים שלו מופלאת. הוא עבר כמה וכמה פעמים בימים של ל”ג בעומר, עם השוחטים של מחפוד. אף אחד מהשוחטים הסכין שלו לא היתה טובה. מחפוד בעצמו לא ביקר במקום ולא דרכה רגלו, לא לטובת הניקור ולא לשחיטה. הרב בקשי דורון אומר: אילו ידעתי שזה כך לא הייתי מאשר שתהיה שחיטה! שנה הבאה אני מוריד את השחיטה שם לחלוטין, לא תהיה שם שחיטה. למה? כי מחפוד סידר אותי. מחפוד הוליך אותי שולל! מחפוד עשה שם כסף בגב של הרבנות והאכיל נבלות וטרפות בישראל!

 

סיכום פרק א’

הרב עובדיה יוסף זצ”ל אמר שאחרי 10 עופות וודאי הסכין נפגמת, וכל מה ששחטו “נבילה”.           וכדברי הרב בן ציון מוצפי: “מי שמפיץ שקרים ואומר “הכשרות הזאת טובה” מפיץ שטויות במיץ…”.           אז גם אם היום מישהו יחליף בדיבורו ויגיד על כשרות שהיא טובה – מה השתנה מאז? רק החמיר יותר!!!.

“ואמר רבי אלעזר: כל המחליף בדיבורו כאילו עובד עבודה זרה” (סנהדרין צב.)

 

 

 

פרק ב’

הגאון הרב משה שטרנבוך שליט”א כותב בספריו שלא לאכול משחיטת ההמון אלא משחיטה של ‘חבורה’ בלבד:

עיקר הבעיה בבדיקות שעושים היום, היא, שבהרבה משחטות מונח העוף על סרט נע, והבודק לחוץ מאד לבדוק אותו במינימום של זמן, ודבר זה אינו מאפשר בדיקה יסודית ודייקנית המצריכה זמן וריכוז אופטימאלי, מלבד מה שצריך בודקים מומחים, שמכירים במשמוש כל חסרון מבחוץ או מבפנים, העלול להטריפו … וראוי לכל אחד לזכור את דבריו של הריב”ש (מובא בבית יוסף אורח חיים סימן תרצ’) שכתב “אפילו בעסק העולם כל משכיל בוחר לנפשו הדרך היותר בטוח ומשומר מכל נזק ומכשול, ואפילו בחשש רחוק, על אחת כמה וכמה שיש לנו לעשות כן בדרכי תורה ומצוות שהם כבשונו של עולם, והיאך נניח הדרך אשר דרכו בה רבותינו הקדושים“. וראויים הדברים ונכונים לנדון שלנו, שלא לקנות העופות העוברים על סרט נע במהירות שמצוי בהם טריפות, בגלל שהמחיר יותר בזול, ולא זה דרך אבותינו מדור דור. וראוי לסדר שחיטה מיוחדת, שבכל עוף ועוף יבדק צומת הגידין והריאות וגם הדקין, ואז יהיו באמת למהדרין ובלי שום חשש, ואף שהם ביוקר יותר, כדאי הדבר. ואני מוסיף עוד, שיש לדעת שבמשחטות שממהרים להספיק לשחוט אלפי עופות ביום אחד, קל מאד להיכשל בבדיקת הסכין ואז הבשר כנבלה”. (תשובות והנהגות חלק ה’ יורה דעה סימן רמא’). ” ובזה ידוו כל הדויים שבעוונותינו הרבים היום בשחיטה המזורזת השוחט ממהר לשחוט ובתוך שעות ספורות שוחט מאות שוורים והבודק ממהר ואינו בודק כראוי ומכשיל הציבור לאכול בלי בדיקה… אמנם היום במקומות ששוחטים מהר ומוכרים ‘גלאט’ ולא ידעו ולא יבינו שאין הכונה רק לענין סירכא, רק ‘גלאט’ היינו כמשמעו”… (תשובות והנהגות חלק א’ יורה דעה סימן תכא’). “ומצוי, שמיד בתחילת השחיטה, הבהמה מתחילה לפרכס, והשוחט בורח מבלי שיספיק לבדוק היטב אם רוב הסימנים שחוטין, רק סומך שחתך טוב ברווח, ולמבואר זה לא מספיק, ומכשילים הציבור חס ושלום במאכלות אסורות”. (תשובות והנהגות חלק ב’ יורה דעה סימן שסא’). “ודע, שכיום שהשחיטה היא בסיטונאות, כך ששוחטים רבבות עופות כל יום, וכן בבהמות שוחטים כמויות, אם כן חייבין לתת לשוחט או לבודק כמה וכמה פעמים ביום, וכן שלא לעבוד יותר מדאי שעות, כדי שלא יהא עייף בשעת מלאכתו, ועלול הוא שלא בכוונה להתיר שחיטה או בדיקה שלא כדין, ומאכיל בזה חס ושלום טריפות בישראל,ויש שחיטות עם כל מיני הידורים, אבל חסר פרט חשוב זה, שצריך שיהיה בשחיטה מהודרת וכמו שכתבנו”. (תשובות והנהגות חלק ה’ יורה דעה סימן רמב’). “ואביא כאן לשון הטהור של גאון ישראל בעל הפרדס זצ”ל בתשובותיו (הגר”א זצ”ל בהסכמה כותב עליו “הרב הדומה למלאך ה’ צבאות”) וזה לשונו : “ובעונותינו הרבים בדור הזה אחד מאלף מצאתי שיהא לו הרגשה שלימה, ובגליל כאן, איני נותן קבלה אלא לאחד מאלף!, והוא שיהא ירא שמים ביותר ואומן גדול, ביודעי ומכירי קאמינא ואף גם זה לולי דהשוחטים מובהקים קא סמיכנא שמעידים עליו, הוי קרוב לודאי שלא היה ביכלתו לעמוד על פי הרגשתו, וגם לזה איני נותן רשות אלא לשנה אחת, כי ‘אל תאמן בעצמך’ אמרו חז”ל וכל שכן לאחרים כמו שכתב הראב”ד ז”ל וזה לשונו: “אף שאמר רבי יוחנן שמפני כבוד הבריות צריך להראות סכינו לחכם, אבל כיון שיש בו תועלת גדולה, שהרי בדיקת סכין צריכה דקדוק ביותר, ומי כהחכם יודע להזהר?, אין ראוי לחכמים למחול על כבודם בדבר זה אשר לא כדת, שאין משגיחים על תקנת הדור וגם כל העם כולו ראשים וחכמים בעיניהם וגדול המכשול, מכל מקום אחר שכל החכמים אין מקפידים על זה, אין מעבירין את הטבח שאינו מראה סכין לחכם אבל דורות הראשונים אמרו ‘האי טבח דלא סר [הראה] סכינא קמי חכם – משמתינן ליה'” וכו’ עד כאן לשונו. ואף על גב דלית לן בדורות הללו חכם, אף על ‘פי כן בענין זה שרי להחמיר לא לאכול משום שוחט אלא אם סר סכינא קמיה, ונהגו כן כל הקדמונים, וכן אני נוהג עיין שם, והדברים מבהילים עד כמה יש ליזהר בבדיקת סכין”. (תשובות והנהגות חלק א’ יורה דעה סימן תח’)

  וכן כותב הגאון הרב מאיר ברנדסדורפר זצ”ל על בעיות השחיטה כשנעשית באופן תעשייתי:

“והדבר ברור, כי לא זאת הוא עיקר טענתם, רק מחמת מהירות השחיטה הוא דנגעו בה, והיא והיא סיבת הדבר מקלקול השחיטה אשר בעוכרנו. וכל שכן לשחוט בסילוק הנוצות לצדדין, שיתארך השחיטה יותר מחמת זה, בודאי שאין זה מטרתם. וכל עיקר טענתם זו אינו אלא לסמיות עינים, כאלו לתקן הם באים. ולא באו אלא לסכן ולהכשיל את עם בני ישראל הקדושים, בחשש נבלה ומאכלי פיגול חס ושלום”. (שו”ת קנה בשם, סימן לז.)

 

 

כאשר כמות השחיטה גדולה, גדל חשש המכשולות, הגאון הרב נתן גשטטנר זצ”ל:

כאשר שהיתי בעיר פלונית ביום טו”ב טבת השתא, נתבקשתי על ידי יקירי העיר לבקר בבית המטבחיים דשם, כדי לעמוד על סדרי השחיטה, ואני לעשות רצון יראיו חפצתי ועשיתי כמבוקש, והתעכבתי בבית המטבחיים כמה שעות בעת השחיטה של הגסות ועגלים… וזאת התורה מכל מה שראינו בזה כאשר אבאר בעזרת השם יתברך… הנה סדר השחיטה בקהילת קודש הנ”ל צריך תיקון רב! כי כפי המצב דהאידנא יש בו כמה וכמה פקפוקים ומהם חמורים מאוד… כי כפי מה שראיתי, אין שם אלא איש אחד שהוא מושכר על ידי בעל האטליז המחתים את החתיכות השונות במספרים למען דעת לאן הן שייכות, אולם כפי שראיתי הוא מוכרח לעשות עבודתו בחיפזון גדול! כי הבהמות והחתיכות מונחות על מסילה המתנענעת ונוסעת בלי הפסק ואם לא יחתים את החתיכות במהירות תמצאנה החתיכות ממנו והלאה ויש חשש גדול שמתוך הבהילות והחפזון יבואו לידי תקלה של עירבוב חתיכה של טריפה בין הכשרות! ולא יתכן כלל להשאיר דבר זה לעבודתו של איש אחד בלבד… אבל כעת שהשחיטה גדלה והרחיב ה’ להקהילה הק’ ופרינו בארץ, על ידי זה גדל חשש המכשולות“… (שו”ת להורות נתן חלק ג’ יורה דעה סימן ל”ט).

הגאון הרב נחום יברוב שליט”א

ומכאן תוכחה מגולה למנהג הרע שנשתרש בזמנינו במשחטות של העופות, שבודקי הריאות אינם יודעים מאומה מהלכות טריפות, וכשבא לפניהם ריאה עם ריעותא הם מורים בעצמם אם היא כשרה או טריפה, וראיתי מעשיהם ונבהלתי!, כי הם מכשירים את האסור ומטריפים את המותר. ומי שנוהג כן, ודאי שאיסור טריפה קל בעיניו, ואין ראוי לאכול גם את מה שהוא מכשיר למהדרין”. (דברי סופרים הלכות טריפות סימן לט’ סעיף א’)

מלבד זאת, גם כאשר בודקים את הסכין, אין הבדיקה תואמת את תנאי ההלכה, וכדלהלן:

א’) בדיקת הסכין נעשית ברטוב ובתוספת שומן (שנשאר מהשחיטה), ובאשר לזאת אין הפגימות שבסכין נרגשות, ומובא בפוסקים שבדיקת הסכין צריכה להיות ביבש! [עיין פתחי תשובה יורה דעה סימן יח’ סעיף קטן ה’ וזה לשונו: גם יקנח הסכין שלא יהא בו שום לחלוחית, עד כאן לשונו. (ועוד עיין בש”ך שם סעיף קטן יד’)].

ב’) בדיקת הסכין נעשית על ידי השוחט עצמו ולא על ידי בודק אחר, ומובא בפוסקים שאין השוחט רשאי לבדוק, מפני שידיו כבידות מפעולת השחיטה (עיין בספר בית דוד סוף סימן א’).

ג’) בדיקת הסכין נעשית במהירות! (מפאת הצורך לספק ליבואנים ולחנויות). ובחוסר שימת לב, מפני הרעש שיש במקום השחיטה. מה שאין כן לפי ההלכה שצריך שיהיה הבדיקה בכוונת הלב. וזה לשון השלחן ערוך: “והרבה צריך ישוב הדעת ויראת שמים לבדיקת הסכין, הלא תראה כי יבדוק אדם פעמים שלש ולא ירגיש בפגימה דקה, ואחר כך ימצאנה! כי הכין לבו באחרונה, ובחינת חוש המישוש – כפי כונת הלב” (שולחן ערוך יורה דעה סימן יח’ סעיף יז’ בשם רבינו יונה)

ד’) גם הבד”צים המובחרים לא בודקים את כל אורך הסכין מכל הצדדים, כמבואר בפוסקים שצריך שתהיה הבדיקה על כל אורך הסכין משלוש רוחותיה, דהיינו, בפנים של הסכין, ובשני צדדי הסכין, הלוך ושוב, פעמיים בכל צד (בסך הכל שתים עשרה פעמים). ופשוט הדבר, שאם לא בודקים לפי ההלכה – אין הבדיקה נחשבת לכלום (שולחן ערוך סימן יח’ סעיף ט’)

ה’) ולאחר מכן בבדיקת הריאות, שכל הרוצה ליטול התפקיד של בדיקת הריאות נוטל אף שאינו ראוי לכך! וכדברי הרב נחום יברוב המובא לעיל, בזה הלשון: “וראיתי מעשיהם ונבהלתי, כי הם מכשירים את האסור ומטריפים את המותר”.

ו’) בעניין המליחה, מצוי שיש צרירות דם! ויש חלק מהמשחטות שלא פותחים את חלק הכנף, בשביל שיראה הכנף שלם ויפה, ומבואר בדברי הפוסקים, שצריך לפתוח ולהוריד את הצרירות דם, שאם לא כן אין מועיל תהליך המליחה.

ועוד… ועוד…

סיכום פרק ב’

דברי הרבנים הנ”ל נאמרו גם על השחיטות המהודרות ביותר! שנמכרים היום. שכן במשחטות המהודרות ביותר שוחטים 10 לדקה, ובודקים את הסכין לאחר מאות עופות! (בסופו של יום: למעלה מ-1,400). דבר זה אינו בגדר המציאות, שכאשר בדיקת הסכין נעשית לאחר כמות של מאות עופות, לא מוצאים פגימות??? [שכן, אם נמצאת פגימה, אפילו דקה מן הדקה, בבדיקת הסכין שלאחר השחיטה, כל מה שנשחט – הוא נבילה! (כמבואר בשלחן ערוך יורה דעה סימן יז’ סעיף יא’)]. ובסופו של יום מסתיימת השחיטה בכמות של אלפי עופות. וכלשון הרב משה שטרנבוך המובא לעיל: “ואני מוסיף עוד, שיש לדעת, שבמשחטות שממהרים להספיק לשחוט אלפי עופות! ביום אחד!!, קל מאד להיכשל בבדיקת הסכין ואז הבשר כנבלה!!!”.

 

פרק ג’

עדויות השוחטים

הרב שלום כהן רוט שליט”א

” אבא ז”ל, כשקרה לנו הדבר הזה, זה היה בבחינת אסון!. אז קודם כל, לבדוק את הסכין ברצינות. הפסקנו את הבדיקה ברטוב. למה? ידענו, העופות הם קטנים [וכשהעופות קטנים, אין בשר בסמוך למפרקת, ואז הסכין פוגעת במפרקת ונפגמת, וממילא השחיטה נבילה], הסכין גמיש, רך ועדין, ויש רצף ולחץ בעבודה. ואז ראינו שבמאתים לעולם הסכין פגומה!, אבל המילה ‘לעולם’ היא לא מילה, לעולם הסכין היה פגום! אחרי מאתים. אז ירדנו לחמישים. ובכל זאת היה בחמישים כ-10 אחוז של נבילה. וזה בשוחטים טובים ומומחים”. (דקה 2:34)

הרב בן ציון רוט שליט”א

“אני מביא פה סכין שבעצם הוא היה טוב, שחטו איתו בסך הכל 40 עופות באיטיות, לא במשחטה, אבל זה היה שוחט בצד, הוא שחט בנפרד, והוא שחט את זה לאט, ועם כל זה – היה פה משהו, נהיה פה על הסכין כמה פגימות ‘עדינות’. אני אומר עדינות, כי ביחס לשוק אצל השוחטים, פגימה זה נקרא חור. אני מדבר על משהו עדין, שזה לא חור, אבל בהלכה ‘פגימה!’, ברגע שאני מעביר את הציפורן על הסכין, ואני מרגיש איזה דפיקה קטנטונת, זו נקראת כבר פגימה. ואם זה פגום, אחד או שתים אין הבדל, זה נבילה! איך שלא יהיה”.

וכן כותב הרב נחום יברוב וזה לשונו:

“ומכל מקום, בכל מקום קבעו שיעור מסויים, שיותר מזה לא ישחט השוחט בבת, אחת אלא ילך לנוח קצת, אבל את הסכין – בודקים כל שלשים-ארבעים עופות!” (דברי סופרים-בדיקת הסכין סימן יח’ עמוד קה’)

סיכום פרק ג’

לאחר עדויות של שוחטים וראשי צוותות שאומרים, כי לאחר 40 עופות ברצף ללא בדיקת הסכין, יש פגימות, וממילא הכל נבילה. במשחטות של הבד”צים ואף המהודרים ביותר, שבודקים לאחר מאות עופות, ובכל זאת אינם מוצאים פגימות, (???) וגם אם לפעמים מוצאים פגימות, אין הבשר שנשחט יורד מהליין, (!!!) אלא ממשיך כהרגלו, (…) ודאי ובודאי, שאסורים באכילה!, ודינם כמו כל בהמה או עוף, שנתנבלה מעצמה.

פרק ד’

האם סכינים של ימינו פחות נפגמות?

שלמה לובלינסקי מומחה להשחזת סכינים

שואל: אפשר לייצר סכין שתהא בלתי פגיעה? לובלינסקי: לא ניתן. יש כל מיני חומרים מאוד קשים, שהפלדה עשויה מתרכובות מאוד מאוד קשות – גם הן פגיעות. שואל: לא שהיא לא תהיה פגיעה בכלל, אלא הכוונה שהיא לא תיפגם בשחיטה. לובלינסקי: זה לא משנה. אותה מכה שהוא בלי כוונה קיבל מסכין אחרת, אותה מכה שהוא קיבל מעצם בזמן השחיטה. ברגע שהוא דק, כי אתה רוצה אותו שיהיה דק – הוא פגיע. עכשיו תיקח אותו מחומר יותר קשה, אז הוא יחזיק קצת יותר מעמד, והוא יעמוד בהתנגדות יותר טוב, אבל הסכינים פגיעות.

הרב אמנון יצחק שליט”א: “בדורות קודמים, שהסכינים לא יכלו להגיע לרמה כזאת, הם היו יותר כהות בחוד, אז ממילא הם היו נפגמות פחות. ככל שהחוד דק יותר – הוא הראה לנו איך אפשר לכופף את החוד אפילו, בקלות. ואיך מורידים שכבה עליונה של הלהב”.

 

וכן כותב הרב נחום יברוב בספרו “דברי סופרים” וזה לשונו:

“ודע עוד, דכל מה שנתבאר בשם הפוסקים, אי תלינן במפרקת דרך שבירה כו’, כל זה היה בסכינים שהיו בימיהם! שהיו עבים, אבל הסכינים שלנו, שמתפגמים בכל שהוא, אין שייך כל הכללים הללו”, עד כאן לשונו. (דברי סופרים-בדיקת הסכין סימן יח’ עמוד קלט’)

האם שייך לומר בטל בשישים?

הרב עובדיה יוסף זצ”ל אמר: “כל העופות שנשחטו אסור לאכול אותם! כולם נבלה!! והם לא יודעים מתי נפגם“. משמע, שאפילו היתה פגימה אחת ולא יודעים מתי נפגם – כל מה שנשחט – נבילה! יוצא מדברי הרב זצ”ל שזה לא בטל בשישים! (ולא מחצה על מחצה).                 וכן בשלחן ערוך (יורה דעה סימן יח’): “השוחט בהמות הרבה (בבית יוסף כתב שגם עופות), זה אחר זה, צריך לבדוק הסכין בין כל אחת ואחת, ואם לא בדק ונמצאת פגומה – כולן אסורות! אפילו ראשונה!! אף על פי שבדק הסכין לפני השחיטה, צריך לבודקו גם לאחריה”.

הטעם שלא שייך בטל בשישים:

כל הענין של בטל ברוב, זה כאשר יש ודאי איסור וודאי היתר, אם המותר מרובה על האסור –  אמרינן בטל ברוב. מה שאין כן, במקרה ששחט ולאחר מכן נמצאת פגימה, כל מה שנשחט הוא בספק, (שאין אנו יודעים מתי נפגמה הסכין), ולכן הכל בחזקת נבילה.

פרק ה’

כיצד קיים מכשול כה גדול בקרב הציבור?

תשובה לדבר כותב מרן ‘החפץ חיים’ בספרו ‘דבר בעתו’ וזה לשונו: “והנה, התבוננתי בנפשי; מה זה עשה אלהים לנו? אשר בנינו מדור החדש, חלק גדול מהם! יטמאו נפשם בנבילות וטריפות וחלבים! וכדומה? ואמרתי לנפשי: אין זה אלא מעשה שטן! שחפץ לטמא גופינו ונשמותינו!! כדי לחייב אותנו לשמים!!! ועל כן הוא מסמא עיני הכל, שלא יראו ויתבוננו בענין הנורא הזה, ומטעה אותם בהתירים של תוהו ובוהו! כדי לצוד נפשותיהם באיסורים הנוראים האלה!! ולקטרג אחר כך עליהם לפני המקום!!! ומי יודע אחרית דבר מה יגיע מזה חס ושלום??? … אבל אחי! חלילה וחלילה לנו להתרשל בדבר הזה, וכל מי שיראת ד’ בלבו, עליו לעמוד בפרץ! בעת צר כזה, ולהתבונן: איך לתקן הפרצה הגדולה הזו”. (הקדמה לספר ‘דבר בעתו’)

פרק ו’

וכן מצינו בדברי קדמונינו, שהיו בעיות בתחום השחיטה.

להלן עדותם של רבותינו, על בעיות השחיטה מקדמת דנא:

רבינו יונה גירונדי זצוק”ל

“רבים מן המומחים! רחקו לבם מיראת חטא!!, ואשר איננו ירא לבו, לא יבין לדקדק לבדיקת הסכין, כי צריך לכוין את לבו במאד מאד בבדיקתו!!!, הלא תראה, כי יבדוק אדם פעמים שלש – ולא ירגיש בפגימה דקה, ולאחר כן ימצאנה, כי הכין לבו באחרונה, ובחינת חוש המישוש – כפי כוונת הלב, מלבד כי יפשע גבר! מבלי יראה!! בבדיקת הסימנים, ויתר דרכים וצדדים”. (מובא בבית יוסף סימן יח’ בשם השערי תשובה).

הרה”ק רבי שלמה לוריא זצוק”ל

“ואני הגבר אשר ראיתי עני, פעם אחת הייתי בועד ובקיבוץ חכמים ראשי ישיבות, ובא שוחט דמתא וסכינו בידו, והיה המעשה בערב יום כפור לשחוט בו כפרות, ולקחתי הסכין מידו ושאלתי אותו: אם בדוק הוא? והשיב: “יבדוק”, ואני בדקתי בה בעצמי, ומצאתי בה חגירת הצפורן! ואמרתי לו: “הסכין פגום!”. חזר הוא ולקח הסכין מידי, ובדקו כהרגלו במהירות! ושחק בי! ואמר: “כשר הוא ובדוק”, חזרתי ולקחתי הסכין מידו, ובדקתיו ומצאתי בה פגימה כבראשונה! ומקצת אלופים גערו בי! ואמרו: מה לך בנסתרות? והשבתי: גלויות הן! כי לא בחנם כתב הרא”ש: הרבה צריך ישוב הדעת ויראת השם בבדיקת הסכין” עד שהיה לשם זקן אחד בעל הוראה, ולקח הסכין מידינו ובדקו בנחת כמוני! ומצא בה פגימה בחגירת הצפורן! ואמרתי אם כן: משבח אני את המתים שכבר מתו, שאמרו “צריך הרבה ישוב הדעת ויראת השם בבדיקת הסכין” ולכן ראוי להזהיר השוחטים ולהקפיד עליהם בדבר זה” (ים של שלמה, מסכת חולין, סימן לט’).

 

הרה”ק רבי יעקב יוסף מפולנאה זצוק”ל (תלמיד הבעל שם טוב הקדוש)

“וכאשר עיני ראו ולא זר, מלחמה זו תמיד! במי שרוצה להתקדש ולהיות פרוש, להתפלל במנין בפני עצמו!, מאחר שאי אפשר להתפלל בציבור, שעושין “מצות אנשים מלומדה”, וכמה טעמים כיוצא בזה. ובענין אכילה – לא אכשיר דרי!, שהכל שוחטים, אפילו שאינו בקי בהלכות שחיטה!!, ואינו ירא שמים!!!. והוא נגד רבותינו הקדושים, שהזהירו הפוסקים ראשונים ואחרונים, שיהיה השוחט ירא את ה׳ מרבים, ובפרט בענין חוש מישוש, והרגשת בדיקת הסכין, שהוא לפי כוונתו יראת הלב, וכמו שכתב רבינו יונה (הובא בשולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה) יעויין שם. ובוודאי הפורש ממאכלי העולם – “קדוש!” יאמר לו, כי הרבה אינן בקיאין בהלכות מליחה ושטיפה, שהרבה דינין מסתעפים ממנו, ובזמנינו, היו כמה מוכיחים דורשים הלכות מליחה לנשים בפרטות, ולא כן עתה, ובוודאי מי שרוצה להתקדש – לא יסב במסיבתן… וכן שמעתי מחכם א׳, כי עתה התחכם היצר הרע, שלא יצטרך לילך לפתות וללכוד ברשתו כל יחיד ויחיד, רק כל עצמו ללכוד את היחיד אשר רבים נכשלים בו והוא; שמעמיד שוחט בעיר א׳ מסטרא דיליה המאכיל טרפות לרבים, וכולם נלכדים ברשתו עבור זה. וכן השליח ציבור שהוא סרסור בין ישראל לאבינו שבשמים להוציא את הרבים ידי חובתן, ורבותינו הזהירו (תענית טז.) בפוסקים ראשונים ואחרונים, שיהיה השליח ציבור המובחר שבעם, ולא כן עתה שבוחרין הגרוע שבעם כנודע ואין להאריך בזה”. (תולדות יעקב יוסף, פרשת נשא.)

הרה”ק רבי חיים מצאנז זצוק”ל

“שבעונותינו הרבים ראינו פרצות הדור, ובכל שבוע ושבוע באים מכתבים מגלילותיכם, משוחט ובודק שאינם נוהגים כשורה!. ולפי דעתי שזה בא מחמת שגדולי דורינו המה מרחמים ביותר, ומחזקים בפלפולם את הראוי לרחק. ולפי דעתי: שיותר טוב לדחות שוחט ובודק אחד עם טפיו!!, מלדחות כמה נפשות מישראל!!!”. (שו”ת דברי חיים, יורה דעה, סוף סימן יג’.)

הרה”ק רבי שלמה קלוגר זצוק”ל

“דלא כימים הראשונים אנחנו עתה בזמן הזה, דבימים הראשונים שהיו רוב העולם יראי ה’ ומבקשים האמת, היה מקום להקל בשוחט ובודק על ידי תשובה וקבלת דיני חבירות, אף שיתכן שעושה כן שלא יקופח פרנסתו, מכל מקום היה מועיל כיון שהיה עליו מורא בשר ודם, אולי ימצאו עוד בו רעה ולא יבא לו עזר להועיל. אכן, עתה כי בעונותינו הרבים פשעה הארץ! רחמנא לצלן וה’ הטוב יכפר, וכל שוחט, אפילו קל שבקלים! מוציא לו עזרה ממשפחתו או שאר אנשים אוהבי שקר שעומדים לימינו, ועל כן אין להשוחט ובודק מורא בשר ודם, כי הוא בבטחון תמיד, שכמה דרכים ימצא לו עזרה. לכך, בזמן הזה צריכין לראות שיהא השוחט ובודק ירא ה’ מרבים! יותר מכל אשר לפנינו, ובאיזה דבר קל שיהיה עליו, יהיה מה שיהיה, ראוי לדחותו מאומנותו. ומה שחוששים לאשתו ובניו שתלויים בו, יותר יש לחשוש להרבה אנשים שיאכלו משחיטתו, אנשים נשים וטף שיכשלו באכילת איסור, ומה לנו לאשה ובנים התלויים בו? הנה, דמים מידו יבוקש!, שהיה לו להיות ירא שמים ולעשות כמשפט התורה, ואנחנו נקיים”. (שו”ת טוב טעם ודעת, תליתאי, סימן לג’.)

השל”ה הקדוש זצוק”ל

“ואני הגבר, מיום היותי לאיש, נצטערתי על דבר זה! מה שאוכלים בשר מכל אשר יביאו, מישובי העיר ואגפיה, אף כי נתמנה שם שוחט שקבלוהו בני הישוב ההוא, מכל מקום לפעמים מקבלין לשוחט מכל אשר בחרו, אף שאינו מופלג בחסידות ואומנות יתירה. ואף בעיר גדולה שהיא עיר ואם בישראל, ראוי לכל ירא וחרד לדבר על לב האב בית דין, לדרוש ולחקור: איך הוא הסכין של שוחט דמתא?, אף אם הוא ירא שמים?, כי נוסף על ירא שמים, צריך אומנות יתירה. ואני ראיתי אחד מן הפרושים שלא אכל בשר, אם לא כששחט הוא בעצמו, והיה בא לעיר גדולה לאלקים המתנהגת בחסידות ובקדושה, ודברו עמו אנשי העיר: “למה לא יאכל הבשר ששחט השוחט המומחה שלהם?”. ובכן, לרוב הפצרתם, לקח הסכין מן השוחט ובדק אותו, ואמר להשוחט: “תאמר לי, איך אתה מחזיק הסכין?”. אמר השוחט: “הוא כשר”. אמר לו להשוחט: “בדוק אותו שנית”, ובדק אותו שנית, ואמר: “שהוא כשר”. אחר כך הראה הוא לחכמים, ואמר: “תראו שבכאן יש פגימה!” וכדבריו כן היה, ותמהו חכמי העיר. ראו עד היכן הדבר מגיע, כי צריך להיות מופלג ביראת שמים!, ומופלג בהבנת הבדיקה!. ולא לחנם היה המנהג של חכמי התלמוד לבדוק הסכין דוקא הם בעצמם ובכבודם!, ולא להאמין לשום טבח! אף שהוא ירא שמים, כי הרבה צריך ישוב הדעת ויראת שמים לבדיקות הסכין”. (שני לוחות הברית, שער האותיות, קדושת האכילה.)

הרה”ק רבי אלכסנדר זיסקינד מהוראדנא זצוק”ל

“ומה מאוד ראוי וישר אל מלך מלכי רבנן, גאוני מדינה האיתנים מוסדי הארץ הרודים בעם, להקהל ולעמוד על הפרצה! וישטחו להם שטוח, מצודות חרמים גדולים, על כל זבחי הזבח אשר בכל גבולם סביב: שבכל ימות החול, לא ישתו שום משקה המשכר, מלבד שבתות ה’ וימים טובים. כי בעונותינו הרבים, גדלה המכשלה הזאת תחת ידם, במשקה המשכר… והן רבים עתה בשחיטה עוסקים, והכל שוחטים! אף אם אינו מכיר צורתא דשמעתתא!! ואינו יודע מאי דקאמרי הרבנן, ואינו ירא שמים כלל!!! כי ‘לא עם הארץ חסיד’ וכל הפושט ידו ליטול חרב פיפיות בכח גברא! נעשה ‘מומחה לרבים’ בשחיטתו, אוי לעינים שכך רואות!. ובודאי, דבר זה מוטל על גדולי הדור גאוני המדינה, בכל מה שיש בידם לתקן ולהרים המכשול מדרך עם קדוש, וזכות הרבים תלוי בהם… גם במדעך ברור: מאיזה שוחט – שמעשיו אינם מתוקנים כל כך, הוי זהיר מאד מלאכול משחיטתו. ואף גם זאת, להזהיר לאחרים על זה, ובתחבולות תעשה דרך העברתו מלשחוט עוד”. (יסוד ושורש העבודה, שער ז’, פרק ד’.)

 

 

הרה”ק רבי אליעזר פאפו זצוק”ל

“ברוב המקומות, הבשר בדחק, ובפרט כשיש הרבה שנותנים עינם בחלק יפה, והרבה אוחזים בחתיכת בשר… ובלאו הכי, יותר טוב אם הוא באפשר לו, לאכול לעולם בשר עוף! כי הוא ניצול ממכשולות הרבה!!” (פלא יועץ, ערך בשר.). “והנה, בקושי יוכל להמצא בהמה שתהא נקיה מכל דבר רע! ושתהא כשרה אליבא דכולי עלמא!! ומי יוכל לעמוד על המשמר על זה??… ועיקר מצוה הזאת, מוטלת על השוחטים ועל המורים, יאחזמו רעד בבואם לבדוק; משום איסור טרפה! וילמדו חפוש מחפוש בבדיקת הריאה, ולדעת כל הדינים וכל הסברות, ויפחדו מאד! וייראו מהאל: שלא להאכיל טרפות לישראל חס ושלום! ובמקום ספקא ופלוגתא – ילכו לחומרא” (פלא יועץ, ערך טרף.). “אבל השוחטים מלאכתם כבדה, שצריך להרגיש בפגימה דקה מן הדקה! וצריך דעת צלולה ומיושבת!! כי כמה פעמים אדם מעביר צפרנו על הסכין – פעמים שלוש, ולא ימצא פגימה, ואל ארבע – ימצאנה! וחוזרת ונגלית. וצריך שיהא לו יראת שמים יתרה, לדקדק מאד בבדיקת הסכין, ובדיקת הריאה. ויחרד האיש וילפת! שלא להאכיל טרפות לישראל!! כי עושה אלה, הוא חטא רבים נשא, וגדול עוונו מנשוא, וראוי להשליכו לכלבים, כיון שנטל את שלהם והאכיל את ישראל… ובפרט בדור יתום זה, שרבו השוחטים בכפרים, אשר אין יראת ה’ נגד פניהם, ולא דעת ולא תבונה בהם לידע הדינים על בורין, ואינם יודעים לגע בספרים, רק מעט שלמדו קצת דינים בעל פה. והקולר תלוי בצואר השוחטים והמורים, שנותנים כתב סמיכה בידם בלי בדיקה יפה יפה, אם הם בקיאים, ואם קדמה להם יראת חטא… וכבר צווחו עלה קמאי ובתראי! ואין תקנה, עד שיתוקן העולם במלכות שד”י”. (פלא יועץ, ערך שוחט.)

הרה”ק רבי אליהו הכהן מאזמיר זצוק”ל

 ועתה בעונותינו הרבים בדור הזה, יש ויש הרבה מעמי הארצות, שנותנין להם קבלה אף על פי שהם עמי הארצים גמורים! וקלי הדעת!! שאין בהם יראת שמים כלל!!! ויש שאין להם כלל נדן לסכין שלהם, אלא מניחים כך, אפילו שלא במקום מוצנע, והסכין צריך להיות חד וחלק, וזה על פי רוב, אינו חלק, אלא מגעתו כמגע ראש השבולת. ויש מדברים בשעת הבדיקה, בודאי בשעה שהם מדברים, אין להם כונה על הבדיקה, אלא מעבירין באצבע בהולכה והבאה במהירות! בלי כונה. ויש שוחטים ובודקים, שהמה קלי הדעת ופושעים!, וידוע, שכל מי ששוחט בסכין פגומה, שמיתתו יהיה במגפה! כי פגימה הם אותיות מגיפה, ואם אין מת עתה במגפה, מתגלגל נשמתו שימות במגפה. וגם נשמתו יתגלגל בכלב, כי כל המאכיל נבלות וטרפות לישראל – הוא גוזל ממה ששייך לכלבים! ועליו נאמר “לכלב תשליכון אותו”. על כן, מי שנגע יראת אלהים בלבו, אל יסמך על השחיטה של אלו השוחטים”. (שבט מוסר, פרק לו’.)

 

מרנא ורבנא רבי ישראל מאיר הכהן מראדין זצוק”ל

 “ובעבור שאני יודע שנעשה זה האיסור (מאכלות אסורות) כהפקר! בארצות הרחוקות, בעיני איזה אנשים ההמונים המתנודדים בעונותינו הרבים, לכן, מוכרח אנכי להרחיב קצת הענין, ולהעתיק לפני הקורא את גודל האיסור שיש במאכלות אסורות”. (נדחי ישראל, פרק כז’ אות ד’.) “והנה בעונותינו הרבים, לפי הנשמע, מצוי בעת הזה במדינות הרחוקות שוחטים שאינם יודעים! הלכות שחיטה או שארי פסולים, שמן הדין אסור לאכול משחיטתן! ועל כן, כל עדה שיש בהם אנשים החרדים לדבר ה’, עליהם להשגיח על זה הרבה, שלא יקבלו לשוחטים, כי אם אנשים יראים וכשרים ושיש בידם עדות מרבנים מובהקים”. (נדחי ישראל, פרק כט’.) “אבל, כעת אנו רואין בימינו, ענין נורא מאוד! שנעשה כהפקר בעונותינו הרבים, כמה עניני הדת, ולא הגדרים והסייגים לבד, אלא כמה איסורין חמורין מגופי התורה! ולא חייבי לאוין לבד, אלא חייבי כריתות ועוד ועוד!! ואין פוצה פה ומצפצף לאמר: “שעושים עוולה בזה!”… והוא, שידוע, שכהיום חלק גדול מבני ישראל, בעודם באבם, יתגלגל עליהם מאת ה’ שטף הזמן, להיות מתנודדים בערים, ורובם מתגאלים במאכלים אסורים וחמורים כמו; בשר נבלה וטריפה, וחזיר וחלב ודם! שיש בהן כרת. ובאיסורי גיד הנשה, ואינם מבקשים כלל עצה ותרופה לזה; באיזה אופן להשיג מאכל כשר? שלא להחטיא את נפשם לנצח! וביותר, שיש אנשים, שיש בכיסם מעט כסף, והיה ביכולתם לקנות להם מאכלים כשרים, ואף על פי כן אין חוששים כלל, ועוזבים את כספם בידי אחרים בפקדון עד עת מועד, ובימי נדודם, אוכלים בשאט נפשם איסורים חמורים מדי יום ביומו! וכאילו היה הדבר היתר גמור”… (הקדמה לספר ‘דבר בעתו’.)

 

סיכום פרק ו’

לאחר מקורות כה רבים של עדויות קדמונינו על בעיות השחיטה, אין לתמוה, מה זה עתה המהומה על בעיות השחיטה. ולפי מה שכתב הרה”ק רבי שלמה קלוגר זצוק”ל : “דלא כימים הראשונים אנחנו עתה בזמן הזה כו’,” נבוא לחשב, אם הדברים אמורים בזמנם כל שכן בזמנינו, שיש ירידת הדורות.                                                               ובפרט מה שכתב בעל ה’פלא יועץ’ המובא לעיל, בזה הלשון: “וכבר צוחו עלה קמאי ובתראי ואין תקנה עד שיתוקן העולם במלכות שד”י“.     ולכן עלינו מוטלת החובה, להביא את העולם לתיקונו, וכדברי רבינו ה’חפץ חיים’: “אבל אחי, חלילה וחלילה לנו, להתרשל בדבר הזה, וכל מי שיראת ד’ בלבו, עליו לעמוד בפרץ, בעת צר כזה, ולהתבונן איך לתקן הפרצה הגדולה הזו.”         ואם נקיים את דברי רבינו ה’חפץ חיים’, בודאי שעל ידי כך נזכה, לקרב את ביאת משיח צדקינו, במהרה בימינו, אמן.

 

פרק ז’

דברי מוסר וחיזוק

צדיק האמת גדול מזכה הרבים בעולם הרב אמנון יצחק שליט”א

“שאלו אותי: למה יש עכשיו את זה? מה קרה יצאו כולם מהחורים, התחילו לדקור בסכינים? מה קרה?! אמרתי: שנה אני מזהיר, על הסכינים של השוחטים, שהם פגומות! ואמרתי אחרי ראש השנה: שנה הבאה, תהיה שנה גורלית!. כי אם לא הקשיבו, ולא חזרו בתשובה, ודאי שמן השמים ינחתו עלינו גזרות. מה יצאו? גזרות של סכינים כנגד הסכינים של השוחטים. אוכלים מסכינים שהם פגומות, שמתירים לעצמם, שיהיה בהם שינוי, ויהיה בהם הרגש, וכל מיני שמות, אז עכשיו דוקרים יהודים, עם סכינים פגומות, אולי יהודים יתעוררו. אם לא, אז נצטרך עוד שיעור נוסף… בדרך יש כבר פיגועים, אני אומר לכם, פיגועים עם מכוניות, עם אוטובוסים, עם הכל, בדרך”.

הרה”ק רבי אלכסנדר זיסקינד מהורודנה זצוק”ל

“הגידה לי שאהובי נפשי, אחיי ורעי! וכי אין ראוי לאדם ליפול מלא קומתו ארצה, וליתן בעפר פיהו, ופלגי מים תרד עיניו, יומם לא ישקוט, ולילה לא ינוח, אם קולע השערה, לשער בעצמו, שלא היה נזהר היטב בעודו בחיים חיותו ממאכלות האסורות! אשר אומץ עונשם חמור מכל עבירות שבעולם!! לפי הזוהר הקדוש הנ”ל, שעל כל עבירות שבתורה, אף על אותם שחייב בהם מיתת בית דין, מכל מקום לאחר שסבל עונשו בגיהנם ובשאר עונשים כפי שנגזר עליו בעולם העליון, על כל פנים יש לו חלק לעולם הבא, ויש לו חלק בקב”ה יתברך שמו. אבל זה שטמא עצמו וגופו ממאכלות האסורות! מבואר במאמר הזהר הקדוש הנ”ל, שאין לו חלק כלל באלהי ישראל! ולא בעולם הבא!! ונידון לדרי דרין!!, כנ”ל: עלייהו כתיב “כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה” וגו’. ומה לי עוד לזעוק ולדבר על לב בני אדם? האין די ביאור עולה לבער ולהתלהב לבב אנוש, ייסד הזהר הקדוש הנ”ל?. ובזכרו כל הדברים האלה, הלוך ילך ובכה תמיד לא יחשה על רוע מזלו, אם ישער כנ”ל… וזה לשון האר”י ז”ל: ודוקא אם לא יהיה המאכל דבר איסור חס ושלום, שאז אין הקדושה שבו ראויה לתקון, ולפיכך האוכלה – ניזוק בנפשו! כי הקליפה הגוברת בה מסיתו לחטוא”. עד כאן לשונו. (יסוד ושורש העבודה, שער ז’, פרק ד’.)

 

הרה”ק רבי אליעזר פאפו זצוק”ל

“כתיב (משלי כג, ב’.) “ושמת סכין בלעך אם בעל נפש אתה” מה מאוד צריך להזהר מכל נדנוד אסור התלוי באכילה, כי נמצא הגוף גדל באיסור! ואשמה הנפש ההיא, מרעה אל רעה יצא, כי טומאתה בשוליה, ולא תוכל להשיג אורחות חיים; ליראה ולאהבה את ה’ הנכבד והנורא, ולעבדו עבודה שלמה!. לכן, צריך להיות זהיר וזריז, ולעמוד על השוחטים, שיהיו אמנים בקיאים, ויראי ה’ מרבים!”. (פלא יועץ, ערך אכילה ושתיה.)

 

אם לשוחט היתה סכין פגומה… מעשה מהבעל שם טוב זצוק”ל

לאחר פטירתו של הגאון הקדוש בעל “היכל הברכה” מקומרנה זצ”ל נמצא בין כתביו קונטרס אישי שכתב לעצמו לזיכרון, ובו זכרונותיו וסיפורים מוסמכים ששמע. בין השאר, הסיפור הבא בצירוף מקורו. וזו לשונו, אות באות:

פעם אחת בא אל מרן הבעל שם טוב איש אחד, ושאל ממנו: “האם ילמד הלכות שחיטה? להיות שוחט ובודק?”. ואמר לו: “בני, בוא ואראך דבר” – והלך עימו החוצה, ואמר לו: “הבט נא על הגג” – ונשא האיש את עיניו, וירא והנה איש אחד עומד אצל ארובת העשן וסכינו בידו ומשחיז אותו. ונבהל האיש מאוד מכל המחזה. ואמר אליו: “בני, זה האיש היה שוחט ובודק לפני כמה מאות שנים, והיה שוחט בסכין פגום בלי הרגשה, ועדיין לא נתקן. ואחר כך פסקו לו שיבוא אלי להראות סכין כשר. ואתה רוצה להיות שוחט?” וענה לו, שאיננו רוצה עוד.

זה המעשה שמעתי ממורי חמי הרב הקדוש רבי אברהם מרדכי מפינטשוב זצ”ל, שכל הסיפורים שלו שמע מרבו, הרב הקדוש רבי יחיאל מיכְל המגיד מזלוטשוב זצ”ל תלמיד מרן אלקי הבעל שם טוב זצ”ל, וכל דבריהם אמיתיים כדברי אלקים אמת. (לקוח מספר “שימו לב אל הנשמה” / מאמר ב / סיפורים / דף נב-נג)

 

הרה”ק רבי יהונתן אייבשיץ זצוק”ל

“ולכך מאוד יש ליזהר באסורי אכילות, ולהשגיח בשחיטה שלא יהיה חס וחלילה בשר נבלה, כי בזה נטמא גופו, ונפשו אליו יאסף, תפול לתוך הטומאה”. (יערות דבש, דרוש א’ לחודש אלול.)

 

 

מרנא ורבנא רבי ישראל מאיר מראדין זצוק”ל

 

גודל השכר של השומר עצמו ממאכלות אסורות

 


א) ממשיך על עצמו קדושה מלמעלה כמו דכתיב (ויקרא כ’ כד’) “ולא תשקצו את נפשותיכם וגו’ והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה'”.

ב) עבור כל עת שנזדמן לידו דבר איסור, ומונע את עצמו מלעשות האיסור, חושבין לו מן השמים כאלו עשה מצות עשה דאורייתא בפועל ממש!.

ג) אפילו אם הוא איש פשוט שאינו תלמיד חכם, יזכה להיות אור ה’ עטרה בראשו לעתיד לבא כמו על גדולי התורה!.

ד) זוכה עבור זה, להראות בין חבורה של צדיקים לעתיד לבוא, כשיעשה להם הקב”ה הסעודה גדולה בגן עדן.

 

ה) זוכה עבור השמירה ממאכלות אסורות, לחיי הנצח בעולם הנצח! [וכמו שהאריך בזהר הקדוש פרשת שמיני].

ו) אם סובל בזיונות עבור זה, גדל שכרו יותר ויותר, וכמאמר הכתוב “הזורעים בדמעה ברנה יקצורו” (תהלים קכו, ה).

ז) צריך שידע, שעבור זה שמו ניכר למעלה בכל יום, לאות ותפארת, והקב”ה בעצמו מעיד עליו לפני פמליא של מעלה, על מעשיו והנהגתו.

ח) בזה שנשמר ממאכלות האסורות, הוא מזכה לעוד הרבה מחביריו שילמדו ממעשיו, וזכות הרבים יהיה תלוי בו.

ט) ועל כולם ידע, שמתקדש בזה שם שמים לעיני כל ישראל, וגם לעיני האומות! ואשרי להנברא שמתקדש שם שמים על ידו. (על פי ספר ‘דבר בעתו’, ועיין עוד שם).

 

פרק ח’

סור מרע ועשה טוב

כתוב בספר “טהרת הקודש” לרבי אהרן ראטה זצוק”ל (דף שע”ו מאמר “תשובת המשקל” סימן כא): מי שאכל נבילה בין באונס בין ברצון, או שחט בסכין פגום – יתענה כ”ז (=27) תעניות, ואם לא – יתגלגל בכלב חס וחלילה.

לכן ירא שמים לא יאכל בשר ועוף אלא בשחיטה קטנה עם שוחטים יראי ה’ שמקיימים הלכות שחיטה בלי לחפש קולות וספיקות.

 

 

גמרא מתיבתא פניני הלכה מסכת שבת נד,ב

חובת מחאה בחטא מפורסם

בטוב טעם ודעת (שו”ת תליתאה ח”ב סי’ ז) נשאל בדבר הסוחרים מבני ישראל הקונים בשר חזיר על מנת לספקו לחיילות המלך לאכילה והוא איסור גמור ושאל השואל אם חייב למחות בידם או שמא יש לומר בזה מוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידים

והשיב שאם האיסור למכור בשר לנכרים הוא איסור דאורייתא הרי הוא חשוב כאיסור המפורש בתורה כיון שנלמד (ירושלמי שביעית פ”ז ה”א) מהפסוק (ויקרא יא, לה) ‘וטמאים יהיו לכם’ בהוייתם יהיו שגם דמיהם אסורים כמותם עצמם והרי זה חשוב כמפורש בתורה ויש לנו להניח שהעוברים על האיסור יודעים כבר שהדבר אסור ואין להמנע מלמחות בידם מחשש שעל ידי מחאה זו יהיו מזידים שבודאי גם עד עכשיו כבר היו מזידים

אך אם גם אין איסור סחורה במאכלות אסורות אלא מדרבנן אין לומר בזה מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים שלא נאמר דבר זה אלא בחטא שלא בפרסום שאין חשש שיצא קלקול ממעשיו ושאחרים ילמדו מדרכיו והנידון הוא רק על העבריינים עצמם ובהם שייך לדון שמוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידים אבל בחטא המפורסם שיש חשש שאם יראו אחרים את החוטא בחטאו ויראו שאין תלמידי חכמים מוחים בידו יסרו שאין איסור בדבר וילמדו אף הם לעשות כן וחייבים למחות ביד העבריינים כדי להציל את האחרים שלא יטעו להתיר

וכתב שסברא זו היא ברורה ויש להביא לה ראיה ממה שאמרו בסוגייתנו בפרת שכנו של רבי אלעזר בן עזריה שהיתה יוצאת בשבת ברצועה שבין קרניה ולפי שלא מיחה בה נקראת על שמו ובירושלמי (ביצה פ”ב ה”ח) הובא שכל ימיו היה ראב”ע מתענה עד שהושחרו שיניו מפני התעניות ויש לומר שבודאי לא טעה ראב”ע בגוף הדין שחייבים למחות ביד עוברי עבירה ומה שלא מחה בה הוא משום שהיה יודע שתמשיך פרתה לצאת ברצועה גם אחר המחאה וסבר שמוטב שלא ימחה ותהיה שוגגת ואל תהיה מזידה אך חכמים שבדור חלקו עליו ונקטו שמכל מקום היה צריך למחות בידה כיון שהחטא היה ביציאה לחוץ ובפרהסיא והיה חשש שילמדו ממעשיה של השכנה משתיקתו של ראב”ע שאין איסור בדבר ולכן היה צריך למחות בידה כדי שלא ילמדו ממעשיה אף על פי שבכך תהיה מזידה ומכן נלמד שיש חשש שילמדו אנשים ממעשיו של החוטא אין אומרים שמוטב יהיה שוגג ואל יהיה מזיד אלא חייבים למחות בו

ביסוד זה כבר קדמו התשב”ץ (שו”ת ח”ב סי’ מז) שדווקא כשכולם שוגגים אומרים מוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידים ואין להוכיחם אבל אם יש מעט שנזהרים בדבר מצוה למחות בידי השוגגים כדי להזהיר את האחרים שלא יבואו לידי מכשול שדרכם של בני אדם ללמוד קלקול מאחרים (ירושלמי מו”ק פ”ב ה”ב)

גמרא מתיבתא פניני הלכה מסכת שבת דף נה,א

חיוב תוכחה בספק שוגגים ספק מזידים

בגמרא אמר רבי זירא לרבי סימון שיוכיח את הממונים בבית ריש גלותא על חטאיהם אמר לו רבי סימון שאינם מקבלים תוכחה ממנו אמר לו רבי זירא אף על פי שאינם מקבלים יוכיחם מר שאמר רבי אחא בר חנינא מעולם לא יצאה גזירה טובה מפי הקב”ה וחזר בו לרעה חוץ מדבר זה שחזר בו מגזירה טובה שגזר על הצדיקים בירושלים מפני שלא הוכיחו את החוטאים שבדורם

וכתבו התוספות (ד”ה ואף על גב) שאף על פי שאמרו (לקמן קמח:, ביצה.) שבמקום שידוע שלא יקבלו התוכחה אין להוכיחם מטעם שמוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידים צריך לחלק ולומר שבמעשה זה של רבי זירא ורבי סימון לא היה ידוע בבירור שלא ישמעו אלא היה ספק אם יקבלו ובמקום ספק צריך להוכיח ורק אם ידוע בבירור שלא יקבל אל יוכיחם משום שמוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידים והתשב”ץ (שו”ת ח”ב סי’ מז) הביא דברי התוספות וכתב שאילו היינו מניחים בני אדם על מה ששוגגים בכל יום ולא היינו מוכיחים אותם גם במקום שאפשר שישמעו ויקבלו התוכחה היו מוסיפים שגגות ותיפול התורה ח”ו מעט מעט

ובשיטה מקובצת (ביצה ל. ד”ה והעיד הריטב”א) הביא בשם הריטב”א שהעיד בשם רב גדול מהאשכנזים שהעיד בשם רבותיו הצרפתים ובכללם ר”י ומהרם מרוטנבורג שלא נאמרו הדברים הללו אלא לדורותם אבל בדור הזה שמקילים בכמה דברים ראוי לעשות סייג לתורה ואפילו בדרבנן  מוחים וקונסים את העבריינים עד שלא יעברו לא בשוגג ולא במזיד וכן הוא במדרש ירושלמי ואחר כך הביא דברי התוספות בסוגייתינו שבמקום ספק שמא יקבלו היו חייבים למחות ואף בדורות הראשונים

ובמים חיים (שו”ת סי’ קנה אות ח) חידש עוד אופן שבו אין חשש משום מוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידים והביא כן מתשובה ארוכה מחכמי המערב [מרוקו] הראשונים שמדבריהם עולה שלא חילקו חז”ל בענין התוכחה בין שוגגים למזידים אלא במי שמדבר בדרך תוכחת שאומר להם ‘למה תעשו כך, שהעושה כך ענשו כך’ אבל אם הוא בדרך לימוד שיושב ולומד בדיני התורה והקהל שומעים אין לחלק שום חילוק כי הוא מחויב ללמוד והקהל מחויבים לשמוע והשומע ישמע והחדל יחדל והביא שכן כתב אביו בגליון השו”ע שהיה נוהג עם חבריו שכשיודעים באחד שאינו מקבל תוכחה היו ממציאים עצמם לפניו ושואלים זה את זה מהו הדין בדבר פלוני ומשיבים שהוא איסור גמור ותמהים על השואל ועל ידי כך ישמע השומע ואם יחדל תבוא עליו ברכת טוב

 

הרב שלמה מחפוד ובד”ץ יורה דעה – אשכול מרוכז

 

 

 

  • 05.15 חשיפה: עדויות על הרב שלמה מחפוד – חלק א   38:17
  • צילום הפרוטוקול במערכת הכשרות יורה דעה “למסעדת קוזינה ניתן אישור כשרות לפסח ללא ידיעתנו כלל לא לוועדה ולא לראש המפקחים”. “גם מסעדת אלג’וצו נפתחה בפסח. למרות שכת”ר הודיע להדיא ששום מסעדה לא תפתח בפסח”.
  • 05.15 חשיפה: עדויות על הרב שלמה מחפוד – חלק ב 76:59